דלג לתוכן

נולדתי בשנת 1954 בתל אביב, ילד שלישי לאבי, דוד, שעלה ארצה מליטא ולאמי, מרגוט, שעלתה ארצה מגרמניה, שניהם, טרם מלחמת העולם השנייה. אבי היה מפקד מחוז תל אביב באצ"ל וחבר המפקדה הראשית שלה. עם הקמת המדינה עבר לעסוק במסחר. אמי רופאת ילדים שעדיין עובדת במקצועה. החינוך בבית, מטבע הדברים, היה רביזיוניסטי. אבי היה בין המקורבים למנחם בגין לאורך השנים ואילו אמי הייתה רופאת המשפחה של משפחת בגין. למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי ביל"ו והמשכתי בתיכון עירוני א' בת"א במגמה הריאלית. שרתי בנח"ל המוצנח והשתתפתי במלחמת יום כיפור כלוחם בגדוד 50. שיח לוחמים אל תוך הלילה באפריקה גרם לי להרהר שנית בקו הימני עליו חונכתי בביתי. מצאתי את עצמי הולך ומאמץ עמדות שמאלניות יותר. לקחתי חלק במלחמת לבנון הראשונה (של"ג) במסגרת חטיבת מילואים של הצנחנים שלחמה בגזרה המזרחית בלבנון.

בשנים 1975-77 למדתי וטיילתי בחו"ל ולאחר מכן שבתי ארצה להמשך לימודי בפקולטה להנדסת מחשבים בטכניון אותה סיימתי בשנת 1982. מגיל צעיר ידעתי שרצוני להיות מהנדס אולם עתה עם תום הלימודים החלטתי לשנות כיוון, חשתי רצון לעבוד עם בני אדם יותר מאשר עם מכונות ובעיקר חשתי צורך להבין את עצמי טוב יותר. בבית שבו גדלתי הנדסה היתה מקצוע מעשי ויוקרתי ואילו מדעי הרוח נחשבו לעסקי אוויר. עתה שוב שיניתי כיוון מהעקרונות עליהן חונכתי בתקווה לגבש את זהותי שלי. באותם ימים התחלתי לעבור טיפול פסיכולוגי. בשנים 83-85 השלמתי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. התקבלתי לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים אך לאחר כשנה נמצאתי לא מתאים ולימודיי במסלול הקליני הופסקו. החלטתי לא לוותר על החלום, המשכתי את לימודי הפסיכולוגיה לתואר שני בתוכנית אישית וזכיתי להיות תלמידם של פרופ' אלברט סולניט וגם של פרופ' רבקה אייפרמן ופרופ' זאב קליין שאישיותם המשתפת ורוחב ראייתם השפיעו עלי עמוקות. התקבלתי לעבודה כמדריך במחלקת מתבגרים בבית חולים איתנים בשנת 1987. באותם ימים המקום נוהל על ידי יורם חזן ז"ל באוריינטציה פסיכואנליטית. רישומו של המקום ויורם עלי היו חזקים והפירות שהבשילו הולידו את רומן  ביכוריי "היתר לשיגעון". בשנת 1988 התחתנתי עם הגר בת קיבוץ רמות מנשה, יועצת חינוכית במקצועה, ונולדו לנו שתי בנותינו מור וסתו.  התקבלתי שוב ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטת ת"א בשנת 1988 וקיבלתי תואר M.A. בשנת 1991. התמחיתי בפסיכולוגיה קלינית בבית חולים טלביה ובמרפאת דרום בירושלים בשנים 1990- 1994. באותם שנים של לימודים והתמחות בהם התגוררנו בירושלים עברתי פסיכואנליזה בת שמונה וחצי שנים אצל נעמי ענר (אוריינטציה קלייניינית) ולפרנסת המשפחה לימדתי מחשבים באוניברסיטה העברית. עם תום ההתמחות והפסיכואנליזה, בשנת 1994, עברנו להתגורר בחיפה שם התחלתי את עבודתי כפסיכולוג קליני בקליניקה פרטית, עבודה הנמשכת עד היום. הקליניקה צמודה לבית המשפחה ברחוב דוד פינסקי 35/א' שעל הכרמל. בשנת 1995 סיימתי את הקורס התלת שנתי בפסיכותרפיה של המכון הפסיכואנליטי בירושלים. בחיפה עסקתי בשלושה תחומים: טיפלתי, לימדתי באקדמיה והמשכתי בכתיבה. כך נולד לו הרומן "הערבי שבלב" שנבחר לספר השנה של אגודת הסופרים העבריים לשנת 2000. במקביל אליו באותה שנה הוצאתי לאור את "ישראל על הספה" בהוצאת ידיעות אחרונות. בספר זה ניסיתי לאחד את הפוליטיקה עם הפסיכולוגיה – אהבה ישנה של הבית שבו גדלתי וחדשה הנוגעת במקצוע שבחרתי – ולומר שלא הכל רציונלי כפי שהפוליטיקאים מתנסחים ומאמינים אלא שאנו חייבים להיות ערים לתהליכים הרגשיים שאנו עוברים כעם. חיפשתי את האינטגרציה בין שמאל לימין משום שחשתי ששני מבני אישיות אלה ביחד חיוניים לכל התקדמות. ספר זה יצא לאור גם באנגלית (SUNY PRESS) ובגרמנית בהוצאת Patmos. באותם ימים כתבתי את "ארץ הילדים" –  ספר הרפתקאות לילדים – מתוך חווית הקשר שלי עם בנותיי. בנינו יחד מודל ענק מפלסטלינה של "ארץ הילדים" אותו אתם יכולים לראות באתר. הקראתי את הספר בכיתות של בנותיי והחוויה הייתה עצומה. עד היום ספר זה מלווה ברוחו את המשפחה אולם הוא גם ספרי היחיד שלא יצא לאור משום שנדחה על ידי ההוצאות אליהן נשלח.

נסענו כל המשפחה לשלוש שנים לארצות הברית (2001-4) ללמודי הדוקטורת שלי ביישוב סכסוכים במכון ליישוב סכסוכים של אוניברסיטת ג'ורג' מייסון שבוירג'יניה. היו אלה שלוש שנים שנתנו לכל אחד מבני המשפחה לא מעט. כתבתי שם את הביוגרפיה של מנחם בגין, מנסה להבין את אישיותו רבת הפנים שהובילה אותו במסע חייו – חיינו – שכלל שיאים גדולים ונקודות שפל קשות. ספר זה זכה בפרס המחקר של "המרכז למורשת מנחם בגין", יצא לאור בעברית בהוצאת רסלינג ובאנגלית הוציאה אותו המכללה לביטחון לאומי.

שבנו ארצה, שבתי לקליניקה, לאקדמיה ולכתיבה אבל הפעם הדגש הפך להיות רב- תרבותיות. חוש השמיעה הפסיכואנליטי שלי, זה שמקשיב לא רק לתוכן כי אם גם למנגינה ולרגש, הנחה אותי לחקור את אופן החשיבה של תרבויות שונות מתוך הנחה ששם מצוי המפתח להבנת האחר החושב באופן שונה מאתנו. כששמעתי מנהיג ערבי אומר משפט בטלוויזיה חשבתי לעצמי שאצלנו היו מנסחים את המשפט אחרת. לימדתי חמש שנים במכללה האקדמית הערבית לחינוך שבחיפה, וכן באוניברסיטת חיפה ובמכללות נוספות קורסים הקשורים לפסיכולוגיה בין תרבותית והדרכתי יועצות חינוכיות שעבדו עם מגוון גדול של תרבויות (חרדים לסוגיהם, ערבים לסוגיהם, אתיופים, קווקזים ועוד). עבודה זו לימדה אותי כמה החברה המערבית רחוקה מלהבין את החברות המזרחיות וגם להיפך. כמה כל אחד מאתנו הוא כל כך אתנו-נרציסטי – מכיר רק את אופן החשיבה של תרבותו שלו וחושב שכל העולם חושב כמוהו. שנים אלו (2004-2013 ) של מחקר הולידו את סדרת "הצופן התרבותי" בת ארבעת הכרכים בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון. הם גם העמיקו את הבנתי בטבע האדם משום שהפסקתי להביט רק על החברה המערבית שאליה מכוונים רבים. כך יכולתי להבין את התהליך שעבר המערב בחמש מאות שנים האחרונות של הזמן החדש עת הפך מחברה מסורתית-קולקטיבית לחברה מודרנית-אינדיבידואלית ואת פרץ היצירתיות, המדע והדמוקרטיה שהתלווה לעידן זה. הספר הראשון בסדרה "פיצוח הצופן התרבותי" דן באופי התקשורת השונה של הורה – ילד בתרבויות מזרחיות ומערביות וכיצד שוני זה אחראי לפערים ביצירתיות בין התרבויות. סטודנטים ערבים שלי כתבו שיחות יומיומיות בין הורים לילדיהם וסטודנטים יהודים התבקשו "לתרגם" שיחות אלו לשפתם. כלומר, אם מקרה זה היה קורה אצלם כיצד היו מגיבים (למשל, לקחו לילד את הכדור). כך עשינו גם להיפך. סטודנטים יהודים כתבו שיחות מהבית וסטודנטים ערבים ספרו כיצד היו מגיבים אצלם. כך התגלו שתי "שפות" תרבותיות שונות בעלות כללים ברורים המאפשרים תרגום מ"שפה" ל"שפה". הספר השני בסדרה "דיאלוג" מציג דיאלוג בין פתרונות תרבותיים שונים לבעיות חינוכיות יומיומית במטרה לסייע לאדם למצוא את הפתרון המתאים לו. התהליך התנהל באופן הבא, סטודנט – על פי רוב מהמכללה האקדמית הערבית לחינוך שבחיפה – הציג בעיה חינוכית מעולמו ותרבותו. התפתח דיון בכיתה שבו הסטודנטים הציגו את הפתרונות המוכרים להם מתרבותם ואילו אני הצגתי וייצגתי את הפתרון ודרך החשיבה המערבית. הספר השלישי בסדרה "הקוראן לחינוך הילד" ופרויקט  "קוראנט" שנגזר ממנו עוזר לאדם המוסלמי לחבר בין המסורת לקדמה באמצעות שימוש בפסוקי קוראן לפתרון בעיות חינוכיות יומיומיות ונבחר לייצג את ישראל בועידת הנשיא, 2008. (כך, הילדה לא מכינה שיעורי בית, הילד מתחצף, ניתן לומר לו פסוק מהקוראן). ספרי האחרון בסדרה "בבל – מדריך למפגש בין מזרח למערב" מסכם את הנושא ומלמד את הקורא להקשיב ולהבין את בן התרבות השנייה ואף לדבר ב"שפתו". זאת באמצעות דוגמאות רבות מהמשאים ומתנים בינינו ובין האמריקאים מצד אחד לעולם הערבי מצד שני.

כיצד לגדל ילד יצירתי? בשנים 2013-4 יצרתי 160 סרטוני הדרכת הורים המדגישים את העקרונות המאפשרים להורים לגדל ילד יצירתי.

כעת אני מלמד באוניברסיטת תל אביב בתוכנית לתואר שני "דיפלומטיה וביטחון לבכירים" את הקורס "פערים תרבותיים במשא ומתן בין ישראל לערבים וכיצד ניתן לגשר עליהם" המבוסס על ספרי "בבל – מדריך למפגש בין מזרח למערב". במסגרת הקורס, ביחד עם הסטודנטים יצרנו אתר "נאומים לעולם המוסלמי ולאחרים" שבו בכירים ישראלים פונים לקבוצות נבחרות בעולם המוסלמי במטרה ליצור דיאלוג על פי העקרונות שנלמדו בקורס.

כמו כן, אני מנחה את תוכנית הרדיו "בעקבות הזהב הדיגיטלי" ביחד עם ד"ר אושי שוהם קראוס ברשת א' בכל יום רביעי בין 12-13.

עפר

ספטמבר, 2015