מה עונים לילד ששואל את הוריו: ״אתם תתגרשו?״

למשפחת ההורים החמה שלי שלום. אני שוב כאן אתכם, ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, בארבעת העקרונות לגידול ילד מוצלח. אתמול דברנו על עקרון ההתפעלות, היום נדבר על עקרון האמפתיה. זכרו, סרטון אחד ביום, חמש דקות ולא יותר, יעשה אתכם הורים טובים יותר.

היום אני רוצה לספר לכם על טופז ששאלה את ההורים שלה אם הם מתכוונים להתגרש והם לא ידעו מה לענות לה. סוף סיפור. הורים יקרים, מה דעתכם על הסיפור הזה? מה אתם הייתם אומרים לטופז אילו הייתם ההורים שלה?

אני מביט עליכם ואתם נראים לי מבולבלים. נכון לא ספרתי לכם כלום על ההורים של טופז ואם הם עומדים להתגרש. האמת היא שהרבה פעמים זה לא כל כך חשוב. וודאי שאם הם יודעים שהם לא עומדים להתגרש אפשר בקלות להרגיע את טופז. אבל בהרבה מקרים ההורים לא יודעים או שהם ישנו את דעתם עוד אלף פעמים אז מה הם צריכים לומר לטופז? הורים יקרים, טופז אומנם שואלת אם ההורים שלה יתגרשו אבל באמת היא לא יודעת שהיא שואלת שאלה הרבה יותר עמוקה. אם היא יכולה להיות רגועה ובטוחה שההורים שלה יאהבו אותה תמיד ויהיו אתה תמיד. אז למה שלא נענה לטופז על השאלה האמיתית שהיא שואלת משום שכאן ההורים יכולים על פי רוב להרגיע את טופז ולהבטיח לה שהם תמיד יהיו אתה ויאהבו אותה. הורים יקרים, לעיתים ילדים שואלים את ההורים אם הם עשירים או עניים. זה אותו דבר. הילדים לא רוצים לדעת כמה כסף יש להורים בבנק אלא מה ניתן לקנות להם ומה לא ולמה הם יכולים לצפות. אז למה לא לשוחח עם הילדים על העניין האמיתי מה הם מרגישים וחושבים על מה שקונים להם ואם זה מספק אותם או שלא. אתם רואים הרבה פעמים ילדים שואלים שאלה קונקרטית ואנו ההורים צריכים לשאול את עצמנו מה הילד שואל באמת. זאת אמפתיה.

עכשיו הורים יקרים אני רוצה להדגים לכם את עקרון האמפתיה באמצעות הקשר שלנו. אתם אתי ההורים של טופז. אני אמפתי אליכם ההורים של טופז ומבין כמה קשה לכם כשטופז שואלת אתכם אם אתם עומדים להתגרש ואתם לא בדיוק יודעים ולא רוצים להבטיח לה דברים לא נכונים. אני אמפתי אליכם כדי שאתם תהיו אמפתיים לטופז ותקשיבו לדבר האמיתי שהיא רוצה – ביטחון, כי אם אתם תהיו אמפתיים לטופז טופז תדע מה היא באמת מרגישה ורוצה ותהיה ילדה מוצלחת יותר. עד כאן הורים יקרים על עקרון האמפתיה וכמה זה חשוב לזהות באמת מה הילדים שלנו שואלים.

ומה הטיפ היומי? בואו ונקדיש את הטיפ היומי לילדים העניים שבינינו. איך זה להיות עני? מה דעתכם הורים וילדים יקרים? זה וודאי לקנא באלה שיש להם וקונים להם יותר, וודאי לאלה שיותר קל להם בחיים במובנים רבים החל ממורה פרטי שיכול לעזור להם וכלה באוכל יותר טוב ובריאות יותר בטוחה. להתבייש לא צריך משום שעני לא עשה שום דבר שאינו בסדר רק יותר קשה לו. אז איך הילדים העניים מתמודדים עם הקנאה הכל כך מובנת ואנושית? אני מציע הורים לילדים שאין להם להפוך את הקנאה למשהו שיקדם את הילדים שלנו. מדוע לא לשוחח אתם איך היו רוצים להוביל את החיים שלהם כך שגורלם יהיה טוב משל הוריהם. מה היו רוצים ללמוד? או במה לעבוד? ולא פחות חשוב במי להיעזר משום שהורים רבים לילדים עניים מתקשים לעזור לילדיהם בתחומים רבים משום שאין להם את הכישורים הדרושים. אז אולי להתייעץ עם בן משפחה או מורה או חבר. אתם יודעים הורים יקרים לעיתים למי שגדל בעוני יש יתרון משום שהוא יודע לאן הוא רוצה לשאוף ואלה שגדלו עם כפית של זהב בפה לעיתים לא מוכנים להתאמץ ולכן לא מגיעים רחוק. אז לא הכל שלילי בלהיות עני למרות שאיש לה היה בוחר את זה. עד כאן הורים יקרים הטיפ היומי – השתמשו בחסרון של להיות עני כמנוף רב כוח לצמיחה. רק מי שיודע את טעם האין ידע להעריך את היש. היום דברנו על עקרון האמפתיה, מחר נדבר על עקרון התקיפות. מחכה לכם. להתראות.