דלג לתוכן

‹ חזרה לדף הבלוג הראשי

איך להגיב שצוחקים עלי?

3 באפריל 2015

כולנו מכירים את ההרגשה הלא נעימה שצוחקים עלינו. אז איך נעזור לילד שלנו שבא הביתה פגוע כי צחקו עליו? מה בעצם קורה כאן? מאוד פשוט, נתנו כוח לאחרים עלינו. הם אמרו משהו ואנו נפגעים. למה נתנו להם כוח כאילו מה שהם אומרים זה נכון? אולי אנו חושבים בסתר ליבנו שהם צודקים ואולי יש לנו רגשי נחיתות ואולי זה סתם מעליב שלועגים לנו. בכל מקרה, שכחנו שלנו יש דעות ומחשבות במיוחד על עצמנו והפקרנו את עצמנו לשיפוטם הביקורתי של אחרים. אז מה דעתכם, ראשית חוכמה, לשאול את הילד שלכם מה הוא באמת חושב על מה שצחקו עליו? צריך להזכיר לו שדעתו היא היא החשובה ולא דעת כל מי שמוכן לספק חוות דעת או להצטרף לצחוק. ואז הילד שלנו יוכל לברר לעצמו מה הוא באמת חושב. יתכן שיחשוב שאלה שצוחקים צודקים, יתכן שיחשוב שהם טועים. בכל מקרה החזרנו לו את עצמו.

אבל אולי נלמד אותו יותר מזה, שזה לא תמיד חשוב מי צודק ומי טועה. אולי באמת משהו שהוא אמר או עשה הוא מצחיק, לפחות נראה כך מבחוץ. אולי הוא יכול להצטרף לצחוק משום שזה באמת יכול להיות קצת מצחיק. ואז הוא יצטרף לצחוק ויחוש שלא צוחקים עליו אלא אתו. מעשה אחרון זה יכולים לעשות הילדים הפחות חרדים והיותר חופשיים עם עצמם. לנטוש את עצמם לרגע, להצטרף לאחרים ולראות איך הם נראים מבחוץ. גדולי הקומיקאים והסטנדאפיסטים עושים זאת וצוחקים על עצמם. אז הם זוכים להערצת ההמונים. כי רק מי שמצליח לצחוק על עצמו זוכה להערכה זו משום שלא לקח את עצמו יותר מדי ברצינות. יש כאן מעשה יצירה, לנטוש את עצמי ונקודת הראות שלי ולהצטרף לנקודת ראות של אחרים ולו רק לרגע, איזו גמישות ואיזה חופש פעולה נפלא.

כן, זה נכון שהזאבים עומדים בחוץ ומחכים לטרף. תמיד בכיתה יש ילדים שמחפשים את החלשים כדי להתעלל בהם. ואם הם רואים שקשה לילד מסוים הם יעשו לו את החיים יותר קשים. קרוב לוודאי שהם מספרים לנו בהתנהגותם משהו ממה שעבר עליהם. לצד ילדים כאלה חשוב להיות חזק . אם הילד שלכם יהיה הוא ובאמת ישאל את עצמו מה הוא חושב על עצמו והמקרה הזה אז אף אחד לא יוכל לו.

ומה עם ילדים קוראים לי בשם גנאי? לעיתים ילדים צוחקים על התנהגויות או תכונות גופניות שונות של חבריהם. זה הרגע שאהבת הילד לעצמו, הנובעת מאהבת הוריו אליו, עומדת למבחן. אף אחד מאתנו לא מושלם. ולכל אחד אפשר למצוא שם גנאי שמתאר אותו בצורה נלעגת. השאלה הינה האם אנו יכולים לחייך ולהבין שאכן יש כאן משהו מצחיק ועדיין לאהוב את עצמנו עד בלי די.

תרגיל: אז בואו נעשה לילד שלנו תרגיל חיסון: נבקש ממנו להמציא לעצמו שמות גנאי לפני שחבריו יעשו לו זאת. שיחשוב מה יש בו שיכול להיות מצחיק או מושא ללעג או לגיחוך ויספר לנו למה זה בעצם מצחיק. אולי הוא שמן כמו חבית, רזה כמו מקל, גבוה כשרוך, נמוך וגוץ. ואולי יש לו אף גדול  ושיניים עקומות ופרצוף שטוח. אם הילד שלכם מצליח לעמוד בתרגיל הזה אני יכול להבטיח לכם שהוא זכה ללא מעט אהבה וקבלה מכם ואין לכם מה לדאוג באשר למקומו בקבוצת השווים. ורק להזכירכם, אם שכחתם, היו אנשים שהפכו את הפגמים שלהם לסמל ההצלחה שלהם. משה רבינו המנהיג היה מגמגם ומשה דיין היה שתום עין והרטייה השחורה על עינו הפכה לסמלו המסחרי בעולם. כך ניתן להפוך חסרון ליתרון בתנאי שיודעים להתייחס באהבה לאלה שצוחקים עלי.

תגובות פייסבוק

תגובות

הגב