דלג לתוכן

‹ חזרה לדף הבלוג הראשי

מתגרש/ת? כיצד לעשות זאת נכון?

9 באפריל 2015

חושבים על גירושים, כבר התחלתם בהליכים? כיצד ניתן לעזור לכם בכמה מלים מתוך זווית ראיה פסיכולוגית דינמית.

אז ראשית, לב הקושי בגירושים הינו לקיחת אחריות. קשה לנו מאוד עם בן/בת הזוג, האם אנו יכולים לנסח לעצמנו מה קשה לו/לה אתנו? הם השתנו ולא מה שהיו פעם? אולי אנחנו השתנינו וכעת רואים וחשים דברים שלא ראינו וחשנו בעבר. אולי כעת אנו מכירים את עצמנו ורגישויותינו טוב יותר? אם אנו צוק איתן שלא השתנה ורק בן/בת הזוג הפכו עורם מצבנו לא טוב. לא למדנו כלום מהסבל שלנו. האם כשהיינו מאוהבים ידענו גם שאנו כאלה פגיעים? תגידו, יצאו ממנו/ה דברים שלא יצאו בהתחלה. אנא החליפו זאת ב "מפריעים לנו היום דברים שפחות הפריעו בעבר", גם אנו השתנינו. וכמובן, הוא/היא לא מוכנים להשתנות בשבילכם. האם אתם מוכנים להשתנות למענם?

אין ספק שקשר נישואין משחזר את החוויות העמוקות ביותר שלנו ולמי אין קשיים בתחום זה מעולם ילדותו. האם אנו יכולים לומר למה אנו לא מתאימים לו/לה וכיצד הם יכולים למצוא לעצמם בן/בת זוג טובים מאתנו? לא רק למה הוא/היא לא מתאימים לנו. האם אנו מבינים שעם בן /בת זוג אחר יהיו לנו אתם קשיים אחרים וגם נפסיד את הדברים הטובים שיש לנו בקשר הנוכחי. לא, אני לא רוצה לשכנע אתכם לא להתגרש. העולם מלא זוגות גרושים ואין כאן נוסחה מה נכון לעשות. אבל צריך לקחת בחשבון שקשים לא נגמרים אלא מתחלפים כך גם דברים טובים שהיו ויכולים להעלם. ומה אתנו? האם גדלנו? האם אנו מכירים את עצמנו היום טוב יותר ובחירת בן הזוג הפעם תהיה מוצלחת יותר? שאלות קשות לרגע שבו הכל בלתי נסבל ורק רוצים להיפרד. אבל זה בדיוק הרגע לקחת אחריות. ככל שתיקחו יותר אחריות ברגע זה הסיכוי שלכם לקשר יותר מוצלח בעתיד גדל.

אז תרגיל קטן: כתבו לכם עמוד או שניים כיצד נראה הקשר אתכם דרך עיניו של בן/בת הזוג שלכם. מהם טענותיהם, תחושותיהם, התלבטויותיהם? אם הצלחתם בכך מצבכם טוב יותר.

ומה עם הילדים? זה הרי החלק הכי חשוב. הפרטנר שאתם לא סובלים הוא ההורה של הילדים שלכם. איך שומרים אתו/ה על קשר טוב לטובת הילדים המשותפים שלכם, פרויקט חייכם המשותף? איך מבינים שמה שאתם לא סובלים בבן/בת הזוג אולי נמצא גם בילדיכם? והאם אתם ערים לכך שמה שהוא או היא לא סובלים בכם גם זה נמצא בילדיכם? האם אתם יכולים להסביר לילדיכם למה החלטתם להיפרד על ידי תיאור הקושי שלכם יותר מאשר האשמת בן הזוג? זו משימה קשה ביותר. במקום להיות בעמדה פרנואידית שבה כל האשמה באחר ואתם זכים וטהורים אתם נדרשים להחליף אותה בעמדה דפרסיבית – חלקית לפחות – הלוקחת אחריות על החלק שלכם. לא אחריות מלאה כמובן משום שזה כבר הולך לכיוון דיכאון. אבל עמדה דפרסיבית, עצובה, תאפשר לכם לא לחוש שכל הטוב אצלכם וכל הרוע בחוץ. אז זכרו את המבחן הגדול, האם אתם מסוגלים לנסח לעצמכם, לבן הזוג שלכם ולילדיכם את הסיבות לפרידה כשאתם מדברים בשפת "האני" מה לכם קשה, מה לכם לא נסבל, מה קרה לכם במרוצת השנים שהחמיר עבורכם את המצב ולא ב"אתה ואתה ואתה" וכיצד הבן זוג עשה לכם את כל הרע שבעולם. כך שהמאזין מהצד ידע עליכם ולא בהכרח על בן/בת זוגכם. אם אתם לא מסוגלים לנסח לעצמכם את הגירושים בדרך זו אולי כדאי שתפנו לייעוץ לפני שתקבלו החלטות גדולות. ועוד עצה קטנה – ברגעים קשים במיוחד (חלוקת רכוש, הסדרי ראייה ועוד) לעיתים כדאי לסמוך על מישהו חיצוני אובייקטיבי מתוך הכרה אמתית בעובדה שלנו אין יכולת ברגע זה להיות אובייקטיביים. אז זכרו, המפתח בהליך גירושים מוצלח הוא לקיחת אחריות ולא השלכתה על האחר.

תגובות פייסבוק

תגובות

הגב