האם ילדים הם מניפולטיביים ותחמנים?

למשפחת ההורים החמה שלי שלום. אני שוב כאן אתכם, ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני בארבעת העקרונות לגידול ילד מוצלח. אתמול דברנו על עקרון ההתפעלות. היום נדבר על עקרון האמפתיה. זכרו, סרטון אחד ביום, חמש דקות ולא יותר, יעשה אתכם הורים טובים יותר.

היום אני רוצה לספר לכם על עודד הקטן שכל הזמן רוצה על הידיים. לאמא שלו אין כבר כוח בשבילו. לאן שהם הולכים הוא רוצה על הידיים וכשלא מרימים אותו הוא מתחיל לבכות. סוף סיפור. הורים יקרים, מה דעתכם על הסיפור הזה? מה אתם הייתם אומרים לעודד אילו הייתם ההורים שלו?

אני מביט עליכם והפעם אתם נראים לי כועסים. יש שם אמא אחת מה את אומרת? את אומרת שהקטנים האלה הם ממזרים, ושאם הילד בוכה שלא תיקח אותו על הידיים משום שהוא ילמד את השיטה ותמיד ינצל זאת. תראו הורים יקרים, אני חייב לומר לך אמא משהו חשוב ולכם ההורים. הרבה הורים מתייחסים לילדים שלהם כתחמנים ומניפולטיביים. התוצאה הסופית היא ברורה – הילד באמת יהיה כזה משום שזוהי נבואה שמגשימה את עצמה. זו את אמא שנוקטת במניפולציות ראשונה וחושבת שהילד שלך רוצה לסדר אותך. אז וודאי הילד שלך ילמד ממך. הורים יקרים, היו שקופים ואמיתיים עם הילדים שלכם. עצה חשובה יותר אני לא יכול לתת לכם. ואם נדבר על עודד למה הוא רוצה על הידיים? למה הוא לא רוצה ללכת ברגל? עודד רוצה להיות ילדותי יותר, הוא מחפש קשר, רוצה על הידיים. באו נחשוב עליו באמפתיה במקום במניפולציה. אם הוא רוצה הרבה על הידיים ולא אירוע חד פעמי הוא מבקש משהו אמיתי שחסר לו – קשר אתך אמא שלו. אם הוא מתעקש שהוא רוצה על הידיים ולא רוצה לעמוד על רגליו וללכת בכוחות עצמו זה אומר שהוא מתקשה להיות גדול. זה לא אומר שאת צריכה לקחת אותו על הידיים כשלא נוח לך או כשקשה לך אבל את יכולה להציע לו יד ולשוחח אתו משום שהוא רוצה קשר וקרבה.

עכשיו הורים יקרים אני רוצה להדגים לכם את עקרון האמפתיה באמצעות הקשר שלנו. אמא של עודד את אתי? אני מבין כמה זה קשה לך שעודד כל הזמן רוצה על הידיים ולך אין כבר כוח. אני מבין כמה קשה לך אמא של עודד כדי שאת תביני כמה קשה לעודד – הוא מרגיש לבד ומחפש קרבה אליך וקשר אתך. ואני אמפתי אליך עכשיו אמא של עודד כדי שאת תהיי אמפתית לעודד שלך כדי שעודד שלך יוכל להיות אמפתי לעצמו ולזהות ולהבין שהוא מחפש קרבה אליך כדי שעודד שלך יהיה ילד רגוע ומוצלח. עד כאן הורים יקרים עקרון האמפתיה וזכרו – לא תמיד צריך לתת את הדבר עצמו: במקום על הידיים אפשר לתת יד, במקום קרבה פיזית אפשר לדבר.

ומה הטיפ היומי? מה דעתכם הורים יקרים על ילד שאומר איכס על אוכל? יש הורים שנעלבים וכועסים שהילד לא מכבד את עבודתם. הם טרחו והכינו אוכל והילד אומר איכס. יתכן שיש מקום לבקש מהילד שיאמר זאת יותר בעדינות שמשהו מפריע לו באוכל, שהוא לא אוהב את האוכל, אבל מצד שני כדאי לשאול את הילד מה באמת מפריע לו באוכל? לילדים יש כל מני טעמים ונטיות ודחיות שכדאי לנו להכיר. ואם את אמא אומרת בעלבון שהילד שלך לא רוצה לאכול את האוכל שלך יתכן שאת זאת שהופכת את זה לעניין אישי נעדר נפרדות. יש שם אבא אחד שאומר משהו.. שאוכל לא זורקים לפח. אז לאן זורקים אותו לבטן. כשהילד לא רוצה לאכול אין מקום להכריח אותו או לומר לו תגמור מה שיש בצלחת. גם אין מקום לומר לו שבעולם אנשים רבים מתים מרעב. אז אם שם מתים מרעב זה אומר שהילד שלנו צריך להכריח את עצמו לאכול ולסבול?! עד כאן הטיפ היומי – אל תכריחו את הילדים שלכם לאכול מה שהם לא רוצים.