מהו הפתרון המבריק ביותר של ילדים לקושי שלהם עם הסביבה?

למשפחת ההורים החמה שלי שלום. אני שוב כאן אתכם, ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, בארבעת העקרונות לגידול ילד מוצלח. אתמול דברנו על עקרון הנפרדות, היום נדבר על עקרון ההתפעלות. זכרו, סרטון אחד ביום, חמש דקות ולא יותר, יעשה אתכם הורים טובים יותר.

היום אני רוצה לספר לכם על אדם שהוא כבר ילד גדול אבל עדיין מאוד קשור לדובי שלו. ההורים שלו נלחצים מזה וצועקים לו "אתה לא תינוק!" ורוצים לקחת לו את הדובי שלו. סוף סיפור. הורים יקרים, מה דעתכם על הסיפור הזה? מה אתם הייתם עושים אילו הייתם ההורים של אדם?

אני מביט עליכם ואתם נראים לי לא מרוצים. יש שם אבא אחד שמציע לזרוק את הדובי לפח. הנה יש שם מישהו ששואל בן כמה אדם. בכוונה לא אמרתי לכם בן כמה הוא משום שזה לא משנה. תראו הורים יקרים זה באמת לא משנה בן כמה אדם משום שמותר לכל אחד מאתנו וגם לכם ההורים שיהיה לו חבר כזה בדמות דובי, חייה, בובה, סדין שמלטפים ומריחים וכל מה שדמיונכם הפרוע מעלה. כן הורים יקרים גם לכם מותר שיהיה מה שאנו קוראים לו חפץ מעבר או חבר דמיוני ולא רק לילדים. אני רוצה לספר לכם שהיום אנו יודעים שחפצים כאלה יש דווקא לילדים יצירתיים שמצאו פתרון יפה ובנו להם גשר בין אני ללא אני בדמות יצור מיוחד שהוא הכי קרוב אלי בעולם ומבין אותי אבל זה גם לא אני. אתם יודעים הורים יקרים שזו מטלה התפתחותית כבדת משקל לילד להיפרד בהדרגה מהוריו כדי לבנות לו חיים עצמאיים משלו. והנה הילד שלכם מצא פתרון יצירתי לתהליך הלא קל הזה של הפרדות. אז מה רע בזה? מדוע לא לאפשר לילדים שלנו וגם לנו לשחק בממלכת הדמיון הבלתי מוגבל כאוות נפשם. במה דמות כזאת יכולה להזיק? לעיתים בגיל מבוגר יותר הילד יכול להתבייש בחבר דמיוני כזה בגלל לחץ חברתי אבל זה כבר עניין שלו. מצידי שהילדים שלכם יהיו רופאים או מהנדסי היי טק ויבואו לעבודה עם דובי, זה רק יראה שהם באמת יודעים לשחק ביצירתיות בעולמם.

עכשיו הורים יקרים אני רוצה להדגים לכם את עקרון ההתפעלות באמצעות הקשר שלנו. את אתי אמא של אדם? אני מתפעל ממך אמא של אדם. את יודעת למה? משום שאני מדמיין כיצד את מתפעלת מבנך אדם, מהפתרון היפה שמצא לצורך להיפרד ממך ולגדול. ובמקום לצחוק ממנו שהוא תינוק את מתחילה להתפעל ממנו על כך שברא לעצמו חבר דמיוני שמקל עליו את תהליך הגדילה. והנה הוא אדם מתחיל להתפעל מעצמו ומהכישרון האמיתי שלו לברוא יצור כזה ולהבין איזה ילד יצירתי הוא באמת. עד כאן הורים יקרים על עקרון ההתפעלות וכמה זה חשוב להתפעל מהילדים שלנו שממציאים לעצמם חברים דמיוניים מסוג כלשהו.

ומה הטיפ היומי? בעקרון ההתפעלות 3 דברנו כמה חשוב לתת לילד להמציא את החומר שהוא לומד כדי שלא ישתעמם וכדי שירגיש שהחומר שלו. הפעם רציתי קצת לחזק רעיון חשוב זה לכל מי שמנסה ללמד את ילדינו משהו יהיה זה הורה, קרוב משפחה או מורה. תראו הורים ומורים יקרים כל דבר שאתם באים להסביר לילד שווה קודם לשאול את הילד מה הוא יודע על זה או חושב על זה. אני אסביר לכם מדוע. הילדים שלנו מאכילים אותם בכפית את החומר בבית הספר ככה כל תהליך הגדילה. לא פלא שהם לעיתים קרובות מתים משעמום. אבל חומר שאני המצאתי קודם או חשבתי עליו יהיה לי קל יותר להקשיב לאחר המסביר לי עליו משום שעלי לתקן מספר דברים בתיאוריה שלי ואני כבר לא מישהו פסיבי שמזריקים לו את החומר באינפוזיה. יש לי כבר מודל פנימי שלי שבניתי וכעת אני יכול לשפרו ולתקנו. כך מורה לספרות יכולה לתת לילדים לכתוב סיפור קצר בשם הסיפור או השיר שהיא הולכת ללמד, והמורה להיסטוריה יכול לתת לילדים לדמיין את הקרב שהוא הולך ללמד עליו גם אם כל קשר בין הדמיון שלהם למציאות הוא מקרי בהחלט משום שאין להם שום ידע קודם. וודאי שהדבר נכון למדעים שם הילד יכול להמציא לו בביולוגיה איך פועל גוף האדם גם אם זה דמיון פרוע – התיקון יהיה הרבה יותר מעניין וקל מאשר האכלה בכפית. וודאי בשאר המדעים. הילדים שלנו חייבים לנסות להמציא את החומר לבד אחרת אתם מקלקלים להם את טעם החיים. עד כאן הטיפ היומי וכמה זה חשוב לתת לילדים שלנו להמציא את החומר לפני שאנו מאכילים אותם בכפית. היום דברנו על עקרון ההתפעלות, מחר נדבר על עקרון האמפתיה. מחכה לכם. להתראות.