האם מותר להתעלם מהילד?

למשפחת ההורים החמה שלי שלום. אני שוב כאן אתכם, ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני בארבעת העקרונות לגידול ילד מוצלח. אתמול דברנו על עקרון ההתפעלות, היום נדבר על עקרון האמפתיה. זכרו, סרטון אחד ביום, חמש דקות ולא יותר, יעשה אתכם הורים טובים יותר.

היום אני רוצה לספר לכם על אבא של שושי שמתעלם ממנה כל פעם שהיא מנדנדת לו. הוא אומר שהוא כבר לא יכול יותר. כשהיא מתחילה לבכות ולילל למשל או להתלונן הוא פשוט לא מגיב, נסגר בתוך עצמו ולא מגיב עד ששושי מפסיקה. הוא אומר שככה הוא מלמד אותה להפסיק עם הנדנודים והתלונות. סוף סיפור. הורים יקרים, מה דעתכם על הסיפור הזה? מה אתם הייתם מציעים לאבא שושי לעשות במקרים האלה?

אני מביט עליכם ונראה לי שיש לכם הרבה מה להגיד על נדנודים והצקות של ילדים. יש שם אמא אחת, מה את אומרת? שאת גם רוצה לאמץ את הדרך של אבא של שושי את רק לא חזקה מספיק להתעלם. הורים יקרים, אני לא אוהב את הדרך הזאת. זו דרך כוחנית ואכזרית למרות שהיא נעשית בלי צעקות ומכות שלא יוצרת קשר עם הילד ולא מלמדת אותו כלום. הורים יקרים, ילד לא סתם מתלונן. אמרנו זאת הרבה פעמים ותפקיד ההורה לגלות מה באמת מציק לילד שלו. אבא של שושי אתה אתנו? מדוע שושי מתלוננת ומנדנדת? יתכן שאתה לא נותן לה מספיק תשומת לב ואז טוב שהיא מתלוננת. יתכן שהיא מתלוננת על דברים נכונים אבל צריכה גם גבולות ושוב בהתעלמות היא לא קבלה גבולות אלא נטישה. הורים יקרים, אל תעשו גם ברוגז עם הילדים שלכם. זה לא פתרון. יש בעיה תתמודדו איתה באמפתיה, בתקיפות, בנפרדות אבל לא בברוגז. יש לכם כלים בוגרים יותר וילדותיים פחות מברוגז שלא נותן לילד כל הבנה למצבו.

אז אני רוצה להדגים לכם עכשיו הורים יקרים את עקרון האמפתיה באמצעות הקשר שלנו. אבא של שושי אתה אתנו? אני אמפתי אליך עכשיו אבא של שושי ואני מבין כמה אתה כבר לא יכול לסבול את הנדנודים של שושי ולכן אתה מתעלם ממנה. ואני אמפתי אליך עכשיו אבא של שושי כדי שאתה תהיה אמפתי לשושי שלך ותנסה להבין מה באמת מציק לה ושהיא לא סתם ילדה מציקנית. כי אם אתה תבין מה באמת מציק לה היא תבין מה באמת מציק לה ואז תחדל לנדנד ותתקשר אתך טוב יותר. ואם שושי שלך תבין מה קורה לה במקרה זה היא תבין מה קורה לה במקרים אחרים. ואז היא וודאי תהיה ילדה מוצלחת. עד כאן הורים יקרים עקרון האמפתיה וזכרו – במקום התעלמות מהילד וניתוק ממנו התחברו אליו ונסו להבין מה כואב לו.

ומה הטיפ היומי? הורים יקרים, מה דעתכם על ההורים האלה שרוצים יותר שקט ותמיד משיגים יותר רעש? הדרך הכי טובה להשיג שקט זה להשקיע בילדים. אין קיצורי דרך. גם התעלמות עושה יותר רעש כי היא לא פותרת את הבעיה ורק מתסכלת את שני הצדדים. אז היום אני רוצה לספר לכם על כמה משפטים שאומר אבא של שושי לבת שלו כדי שנחשוב עליהם ביחד. למשל "נמאס לי ממך". אבא של שושי כשאין לך יותר כוח תגיד לשושי שקשה לך במקום להאשים אותה. דבר ב"אני" ולא ב"את". תמיד שמדברים באני לוקחים אחריות ושמדברים באתה או את מאשימים את האחר. זה כלל גדול להתחיל באני ולא באתה. אתה גם אומר לשושי "את תעשי מה שאני אומר לך!" שוב כדאי להתחיל ב"אני" בתקיפות. "אני עומד על זה ש…". אתה רואה את ההבדל כשמתחילים באני זה תקיפות כשמתחילים ב"את…" זה נשמע פחות טוב, זה כבר ציווי. אנחנו רוצים להיות תקיפים עם הילדים שלנו ולא מצווים וכופים. כך הילד שלנו גם ילמד לדבר מתוך האני שלו בתקיפות ולא לצוות על אחרים. תקיפות זה מספיק חזק ולא צריך בכוח. ואז כשושי משיבה לאביה "אתה לא מחליט עלי" – למדה משהו מאביה, אבא של שושי אתה יכול להשיב לה שהיא עדיין ילדה ויש דברים שאתה בהחלט מחליט עליה אם כי תמיד תרצה לשמוע את דעתה. עד כאן הורים יקרים הטיפ היומי – דברו לילדכם באני ולא באת או אתה. תמיד תתחילו בעצמכם. היום דברנו על עקרון האמפתיה, מחר נדבר על עקרון התקיפות. מחכה לכם. להתראות.