היתר לשגעון

"חזרתי לגופי ונהניתי ממרים החשה איתי את מסתורי אבר מיני על תחושותיו העדינות. היא דיברה על זה שללא אישור מבחוץ אני לא מרגישה שאני ישנה וקיימת. חשבתי על התינוק המכוון מלידתו לקשר הישרדותי עם סביבתו. מחייך אליהם, בוכה, יוצר קשר עין, מחקה את הסובבים ללא סוף, מברך אותם לשלום בחיוך מאיר פנים ועוד ועוד. כך גם אני, הסברתי לה. כל כולי מכווננת לשדר על התדר של מי שרוצה לקלוט. מותחת את הצוואר לכיוונך כדי להיות איתך יותר בקשר. פתאום תפסתי למה הצוואר קצת כואב לי. מקיימת באדיקות את מה שציווית עלי לפני ארבע שנים, לומר כל מה שעולה בדעתי בלי להתבייש, כמו כלבלב חסר אישיות. היא אמרה שלא כולם אוהבים כלבלבים. נזכרתי שבבית ספר הייתי טובה בלשנן ומרים, נדמה לי, צחקה. אז באמצע הצחוק הנורא אמרתי לה שהיא משפילה את עצמה שצוחקת איתי ורוצה להתחנף אלי, ובזמן האחרון בכלל נדמה לי שלא טוב לה והיא צריכה אותי. את חשה ככלבלב או מי שמתייחס אלייך כאדם הוא בעינייך כלבלב, אמרה. אחר כך כשכיבתה לבקשתי את הוונטילטור, ירד ערכה בעיני."

"היתר לשגעון" הוא סיפורה של נערה מתבגרת העוברת פסיכואנליזה במחלקת מתבגרים בבית-חולים לחולי-נפש. המתבגרים במחלקה זו מאושפזים בשל הפרעות נפשיות שונות, עוברים כולם פסיכואנליזה. הספר מספר על עולמם הפנימי, חייהם במחלקה והקשרים ביניהם.

זהו ספר-ביכוריו של עפר גרוזברד, פסיכולוג במקצועו.